החלטה בתיק ת"א 28568-09-09

בהתאם לסמכותי שלפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986 (להלן - " התקנות"), לאחר שעיינתי בבקשה למינוי מומחה רפואי, בתגובה על הבקשה ובמסמכים הרפואיים שצורפו אני מחליט כך:

עמדת התובע

התובעת, נפגעה בתאונת דרכים מיום 7/12/2007 , לאחריה טופלה בביה"ח שיבא בתל השומר, מבקשת כי ימונה בגינה מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

עמדת הנתבעת

הנתבעת מתנגדת לבקשה

הכרעה

בנסיבות העניין, נוכח התיעוד שהוצג, אופי הפגיעה ונסיבותיה, ונוכח הדלות היחסית של המסמכים הרפואיים קשה או גבולי היה להסיק קיומה של ראשית ראיה כאמור וכן נוכח הקושי בקביעת הקשר הסיבתי שבין הטיפול הרפואי שניתן בשנת 2009 לבין תאונת הדרכים נשוא תביעה זו ואשר אירעה בשלהי שנת 2007, (ראו למשל: המסמך היחידי בתיק בנושא הנפשי הוא מרשם ל- CIPRALEX שניתן ע"י ד"ר בנימין וגנר ביום 26/04/2009), , אני ממנה בזאת את ד"ר גונן נח  מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש בנס ציונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום זה כאשר האיזון יהיה במימון הביניים.

לאור החסר בתיעוד והקושי במציאת הקשר הסיבתי שבין המצב הרפואי שחייב מתן טיפול באמצעות CIPRALEX לבין תאונת הדרכים נשוא תביעה זו מצאתי לנכון להרחיב בנסיבות שהובילו אותי למינוי המומחה הרפואי למרות האמור לעיל:

מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו לתיק עולה כי לא צורף לבקשה כל מסמך המעיד על פניה לטיפול רפואי נפשי, פרט למרשם יחיד המצביע על מתן תרופות שמתאימות לטיפול כזה CIPRALEX)).

בהינתן המצב בו לא ברור הקשר הסיבתי שבין המסמכים הרפואיים , שצורפו לבקשה למינוי מומחים בהם נאמר כי התובעת סובלת מפחדים וחרדות (ראה מסמך מיום 20/05/2008 של ד"ר בשארה אוסמה בו הוא מפנה לטיפול / ייעוץ נפשי פרטני ראשוני) וכן התובעת מתלוננת על חרדות בנסיעה ברכב ולחוצה בכל פעם בכביש וברחוב (ראה מכתב ד"ר נדין שטיינבלט מיום 2/09/2008) לבין מתן המרשם הנ"ל  מתעורר הספק שבהצדקה למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי.

ואולם דווקא בתחום זה הפרקטיקה הנוהגת היא כי במקרה של ספק יפעל הספק לטובת הנפגע. לעניין זה יפים דבריו של סגן הנשיאה כב' השופט ריבלין כפי שעלו בספרו " תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית2012   - 651 "הנה כי כן, במקרה של ספק, יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר, ואז גם ניתן יהיה לחייב את התובע בעלות המומחה, מאשר שלא יתמנה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה. בסופו של יום, על בית המשפט למנות מומחים מטעמו שהם בעלי מקצוע מהמעלה הראשונה וניתן לסמוך עליהם שאם לא נגרמה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה הם יעמדו על כך ויקבעו זאת בחוות דעתם. ההחלטה שלא למנות מומחה בתביעה לפי החוק תעמוד, איפוא, לביקורת קפדנית של ערכאת הערעור.

לעניין הנשיאה במימון הביניים:

כידוע, הפרקטיקה הנוהגת במרבית המקרים היא הטלת מימון הביניים על המבטחת-הנתבעת. פרקטיקה זו מבוססת על שיקולים מעשיים ועקרוניים כאחד כגון "כיס עמוק" לנתבעת לעומת אפשרות של "חסרון כיס" של התובע העלול לסכל המינוי על כל המשתמע מכך. ואולם קיימים מקרים בהם יסטה בימ"ש מהפרקטיקה הנ"ל ואחד מהמקרים הוא כאשר, כבר בשלב מינוי המומחה קיים ספק של ממש שמא לתובע לא נגרמה כל נכות בתחום בו מתבקש המינוי, שקיים ספק לגביה קשר הסיבתי שבין נכותו לבין התאונה, או אז יש מקום לשקול להטיל על הנפגע לשאת במימון הביניים של שכר המומחה ראה רע"א   3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ.

בנסיבות, ונוכח האמור לעיל אני מורה כי התובעים ישאו, כמימון ביניים, בשכ"ט המומחה וכן בעלויות הבדיקות עפ"י תקנה 9 (א) לתקנות. שכה"ט ישולם ע"י התובעים ישירות למומחה, בתוך 30 יום מיום קבלת דרישת תשלום מהמומחה. השאלה על מי מהצדדים יוטלו באופן סופי שכ"ט המומחה ועלויות הבדיקות הנ"ל תיבחן, במידת הצורך, בהמשך ההליכים בתיק.

הצדדים ימציאו למומחה מסמכים עפ"י הוראות תקנה 8 לתקנות, כאשר תשומת לב הצדדים והמומחה לאיסור שבתקנה 8(א) סיפא בדבר הגשת מסמכים הכוללים חוות דעת רפואית.

בחוות דעתו מתבקש המומחה להתייחס גם לשאלות הבאות:

• האם נותרה לנפגע נכות זמנית או צמיתה כתוצאה מן התאונה, ואם כן - באיזה שיעור. המומחה מתבקש להתייחס לשאלת הקשר בין התאונה לבין מצב הנפגע במועד הבדיקה.
• האם יש לצפות לשיפור או להחמרה במצבו הרפואי של הנפגע בעתיד.
• האם הנפגע סובל ממגבלות תפקודיות בעקבות הנכות הרפואית הנ"ל, וזאת במיוחד בשים לב לעבודתו ולמקצועו.